החלטה בתיק בש"פ 3807/04

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (ס. הנשיא י. יעקבי-שווילי) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו וכן לחלט סכום של 20,000 ש"ח מתוך סכום הערבות שהפקיד.

2.        בכתב האישום מיוחסות לעורר שורה של עבירות, ובהן שני מעשי שוד בנסיבות מחמירות, שני מעשים של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לפריצה בנסיבות מחמירות, החזקת שטרות כסף מזויפים וכן אחזקת כלים לצריכת סם מסוכן.

3.        על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.2.04, נותרו בעינם תנאי שחרורו של העורר שהוטלו קודם לכן בשלב חקירתו באופן שהוא שוחרר למעצר בית בבית אחיו ובפיקוחו, וזאת לצד ערבות בנקאית בסך 15,000 ש"ח שהופקדה. אלא שתנאי השחרור הופרו בכך שהעורר הופיע לשני דיונים בפני בית המשפט ללא ליווי האח. למרות הפרה זו, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 22.2.04 כי יש לקבל את הצעתו של העורר באשר לחלופת מעצר, והורה על המשך השארותו במעצר בית בבית אחיו, כאשר הוא נתון לפיקוח אביו, גיסתו ואחיו. כן קבע כי בשל הפרת תנאי השחרור יחולטו 10,000 ש"ח מתוך הערבות שהופקדה וכי על העורר להוסיף על סכום הערבות הבנקאית סכום שלאחר החילוט יעמידה על סך של  25,000 ש"ח. כן הורה על מתן ערבויות אישיות של מספר ערבים.

           ביום 15.4.04 דן בית המשפט בבקשות לעיון חוזר מטעם המדינה ומטעם העורר. המדינה טענה כי מאז ההחלטה מיום 22.2.04 הפר העורר את תנאי מעצר הבית בשלוש הזדמנויות שונות, ב-5.3.04, ב28.3.04 וב-6.4.04. היא הציגה בפני בית המשפט ראיות להפרות אלו, שכללו הן עדויות שוטרים שלא מצאו את העורר בביתו בשניים מן המועדים, והן עדויות של שלושה אנשים אשר מסרו כי ראו את העורר בכפר מכר, בעוד שמקום מעצר הבית בבית אחיו מצוי בעכו. העורר כפר בטענה כי בשני מועדים אלה לא נמצא בביתו וטען כי מדובר בעדויות מגמתיות של עדים הנוגעים בדבר, אף כי הודה שב-6.4.04 אכן הפר את מעצר הבית.

           בית המשפט מצא כי ישנן די ראיות לביסוס שלושת הפרות מעצר הבית על ידי העורר, קיבל את בקשתה של המדינה ודחה את זו של העורר, והחליט  על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו ועל חילוט סכום של 20,000 ש"ח מסכום הערבות שהופקדה.

4.        החלטה זו היא נשוא הערר שלפנינו. עיקר טענתו של העורר היא כי טעה בית המשפט בכך שהניח כי הפר את תנאי מעצר הבית שלוש פעמים, בעוד שלאמיתו של דבר מדובר רק בהפרה אחת ב-6.4.04 וגם זו נגרמה עקב הזדקקותו לטיפול רפואי.

5.        אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי על כל חלקיה. העורר נמצא בלתי ראוי לאימון כי יכבד ויקיים את תנאי השחרור שהוטלו עליו, האמורים, ביסודם, להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע פגיעה פחותה בחירותו האישית. הוא מואשם בשורה של עבירות חמורות, אשר בקיומן של ראיות לכאורה לביצוען והמסוכנות הנובעת מהן עצם שחרורו לחלופת מעצר בית היתה, כשלעצמה, בבחינת נטילת סיכון שאינו מובן מאליו. העורר הפר את תנאי השחרור פעם ראשונה כאשר הגיע לבית המשפט בלא ליווי אחיו כנדרש, וגם לאחר הפרה זו הקל עמו בית המשפט, וניאות לקחת סיכון נוסף בהמשך שחרורו. אלא שסיכון זה  התממש, כאשר העורר הפר שלוש פעמים נוספות את מעצר הבית, וזאת אף שהוזהר מפני הפרה נוספת בהליך ההפרה הקודם ואף שחולט חלק נכבד מערובה שהפקיד. מסתבר כי כל אלה לא הרתיעו אותו, והוא המשיך להפר את התנאים הפרה בוטה. בנסיבות אלה, הדרך היחידה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי היתה להורות על מעצרו של המשיב, משהוכח, פעם אחר פעם, כי אין הוא ראוי לאימון כי יקיים את תנאי השחרור, ושיקף בהתנהגותו זלזול וחוסר הבנה לחובה החלה עליו לקיים את חלופת המעצר כלשונה וכרוחה. בתנאים אלה דין העורר להעצר עד תום ההליכים. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי גם ככל שהיא נוגעת לחילוט כספי הערבות בהיקף שנקבע. ראוי לאמץ את מסקנות בית המשפט המחוזי בכללותן ולדחות  את הערר.

           הערר נדחה, איפוא.

           ניתנה היום, י"ג באייר תשס"ד (4.5.04).

                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: